image_pdfimage_print

בג"צ 7579/07 סעיד דהאמשה נ' מנהל מקרקעי ישראל ומדינת ישראל

מעת לעת אנו נתקלים במקרים שבהם הרשות מפקיעה שטחי קרקע השייכים לפרט על מנת שזו תשמש לצרכים ציבוריים כגון כביש, מדרכה, גני ילדים, גני שעשועים, מבני ציבור ועוד.

לא אחת חולף לו זמן רב אך בפועל לא נעשה דבר והקרקע נותרת בשיממונה. או אז עולה השאלה האם רשאי בעל הקרקע לדרוש כי הרשות תשיב לו את הקרקע שהופקעה וזאת נוכח הפגיעה בזכות הקניין שלו, זכות המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

יצוין כי הפקעה תתכן לפי אחד משני החוקים הבאים: פקודת הקרקעות, רכישה לצרכי ציבור (1943) או חוק התכנון והבניה התשכ"ה 1965. הגם שמדובר בשני דברי חקיקה שונים יש יסוד סביר להניח כי בעת דיון בשאלה האם נזנחה מטרת ההפקעה אם לאו יש להחיל דין שווה שאחרת תפגע זכות השוויון.

 

בבוא בית המשפט להכריע בשאלה האם נזנחה מטרת ההפקעה אם לאו, עליו לבחון מספר פרמטרים:

ראשית, האם קיימת מטרה ציבורית או צורך ציבורי בהפקעה. ככל שהתשובה הינה בשלילה, יורה בית המשפט על ביטול ההפקעה וזאת לאור הפגיעה הקשה בזכות הקניין של בעל המקרקעין הזוכה להגנה חוקתית נרחבת לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

שנית, וככל שהתשובה לשאלה הראשונה הינה בחיוב, יבחן בית המשפט האם הרשות המפקיעה פועלת למימוש מטרת ההפקעה שכן שיהוי במימוש מטרת ההפקעה עשוי להוות עילה לביטולה. במסגרת השיקולים השונים יש לבחון, בין השאר, האם השיהוי חורג מגדר הסביר, מהו הנזק שנגרם לבעל המקרקעין שהופקעו כתוצאה מהשיהוי ומהו הנזק שעשוי להיגרם לאינטרסים הכלל ציבוריים כתוצאה מביטול מטרת ההפקעה. בנוסף יבחן בית המשפט מה היקף השטח שהופקע, המטרה אותה נועדה ההפקעה לשרת, התנהלות הרשות המפקיעה, התקדמות הליכי ההפקעה, מימוש מטרת ההפקעה לגבי מקרקעין אחרים בתחום ההפקעה ועוד.

 

בפסק הדין בעניין "דהאמשה" מגיע בית המשפט העליון למסקנה, לאחר בחינת מכלול העובדות, כי מטרת ההפקעה לא נזנחה שכן המקרקעין שהופקעו יהוו חלק משטח עצום שנועד לפיתוח העיר נצרת עלית, אשר לגבי חלק ממנו כבר מומשה מטרת ההפקעה, ושמכך אין להורות על השבת הקרקע לבעליה. ראוי לציין כי לאור העובדה כי קיימת אי בהירות בפסיקה בנושא זה, ישנה יוזמת חקיקה להסדיר את הנושא במסגרת חוק אחד.